גילאי אפס עד חודשיים
בחודשים הראשונים לחיי התינוק שריריו מכווצים יחסית (טונוס שרירים גבוה), והם ילכו ויתרפו בהדרגה, ובכך תגדל גמישותו. לרך הנולד אין שליטה ממשית על תנועותיו, אולם מהר מאוד הוא יתחיל להגיב לנעשה סביבו, ועם הזמן גם יוכל לבצע תנועות רצוניות. תנועות אלה יתפסו את מקומן של התנועות החדות, הרפלקסיביות, אשר מאפיינות תינוקות שאך נולדו.
התנהגות אופיינית: בתקופה זו כף ידו של התינוק עדיין קפוצה ונסגרת על כל חפץ שמונח בתוכה; התינוק מסוגל לעקוב במבטו אחר גוף גדול הנמצא במרחק של כ-20 ס"מ מפניו; הוא לומד להעביר ראשו לצד אחד, ולא תמיד יודע כיצד להחזירו.
גילאי חודשיים עד שלושה חודשים
ערנותו של התינוק גבוהה כעת הרבה יותר מערנותו בשלב הראשון לחייו. התינוק מניע ראשו לצדדים בחופשיות רבה יותר ומרים עצמו על אמותיו. הוא מתחיל לגלות עניין בעולם הסובב אותו, אולם עיקר עיסוקו באברי גופו השונים ובייחוד בכפות ידיו ובאצבעותיו. זהו תחילתו של רומן ארוך בין התינוק לגופו, שבמהלכו הוא יבין למי בדיוק שייכות הידיים הללו, כיצד להזיזן בהתאם לרצונותיו ומה ניתן להשיג באמצעותן.
התנהגות אופיינית: הבאת הידיים למרכז הגוף; תזוזת הראש בחופשיות יחסית; תנועות רצוניות וסימטריות; מעקב עין לאורך זמן והפניית מבט למעלה לעבר מקור אור.
גילאי שלושה עד שישה חודשים
תקופה זו מוקדשת לפיתוח מיומנות נגיעה-התהפכות-זחילה. רוב התינוקות ילמדו בחודשים אלה להיעמד על ארבע לקראת זחילה, וחלקם ילמדו רק להתהפך.
בשלב זה התינוק מכניס לפיו כל דבר שהוא אוחז בו, וכן מתחילה להתפתח המוטוריקה העדינה: הוא ממשש חפצים וחש את מרקמם.
התנהגות אופיינית: התינוק מתרומם לעמידת שש (ידיים/ברכיים/רגליים) ומשם לעמידת ארבע, על הזרועות; הוא משחק בצעצועים כשהוא שוכב על הבטן, ומצליח להרים את החזה והבטן לגובה המאפשר לו לשחק; הוא אוחז בחפצים, מעבירם מיד ליד ומגלה את הקשר שבין הזזת חפץ להשמעת קול; הוא רוקע ברגליו, תופס את כפות רגליו ומושך אותן לתוך פיו.
גילאי שישה עד תשעה חודשים
בתקופה זו נמצא התינוק בתזוזה בלתי פוסקת. הוא מתהפך ומבצע סיבובים לכל כיוון, גם על צירו. הוא נעמד על ארבע, זוחל ומגלה שליטה והתמצאות במרחב. ישנם תינוקות המאבדים ממשקלם בתקופה זו, בשל האנרגיה הרבה המושקעת בביצוע התמרונים השונים. ככל שגדלה יכולתו של התינוק לנוע במרחב, כך גם גוברת התעניינותו וסקרנותו. התינוק מסוגל כעת לשלוט באחיזתו, ומתרחבות עבורו אפשרויות המשחק השונות. חלק מהתינוקות מסוגלים לשבת במהלך תקופה זו.
התנהגות אופיינית: תינוקות רבים מתחילים את שלב הזחילה שלהם בזחילה לאחור, על ידי דחיפה של הידיים ובעיטות ברגליים; יש הזוחלים בהתחלה על גחונם, כאילו הם מנסים לשחות; לאחר שלמד לזחול בדרך אחת, התינוק עשוי לשנות את סגנונו ולעבור לצורה אחרת, המאפשרת לו לנוע ביתר מהירות או נוחות; רוב התינוקות המגיעים לישיבה עוברים דרך מצב של עמידה על ארבע, תוך דחיפת הגוף לאחור והעברת המשקל לידיים; התינוק מתחיל לזרוק חפצים מידיו, כאשר מתח השרירים בכפות ידיו יורד ויכולת השליטה שלו עולה.
גילאי תשעה חודשים עד שנה
זוהי תקופת הישיבה-עמידה-הליכה (ישנם תינוקות שאינם הולכים לפני גיל 18 חודשים, וזה נורמלי). התינוק לומד להיעמד בעזרת הישענות על חפצים שונים, אחר כך הוא נעמד בכוחות עצמו. צעדיו הראשונים מהוססים, ובהדרגה הופכים יציבים יותר.
בתחום המוטוריקה העדינה לומד התינוק לאחוז בחפצים קטנים יותר בתנועה מעודנת יותר, תוך שימוש באצבע ובאגודל.
התנהגות אופיינית: התינוק ינסה לעמוד תוך היצמדות לרהיט כלשהו. לאחר שנעמד הוא ינסה ללכת לאורך אותו רהיט, כשהוא אוחז בו בחוזקה; השלב הבא יהיה ניסיון הדרגתי להתנתק ולעמוד בכוחות עצמו. קשה לתינוק עדיין לעמוד לבד יותר מכמה שניות, ודווקא ההליכה מסייעת לו לשמור על שיווי המשקל, כמו גם ידיו הפרוסות לצדדים.
בתחום המוטוריקה העדינה מגיע התינוק לבשלות המאפשרת לו בין השאר לדפדף בספר, לפתוח דלתות, מגרות וקופסאות שונות, להצביע באופן מדויק על חפצים ועוד.
ד"ר אילן חורש, מומחה לרפואת משפחה
הוסף תגובה