טיפול וואטסו- חוויות מטופלים

אני מרגישה את מגעם הקטיפתי של המים ואת הזרימה הרכה והאוורירית סביב גופי.
בעצם, אני כבר יכולה להרשות לעצמי להירגע, לתת לגופי להיות נינוח בחלל של עצמו, אבל עדיין המחשבות מתגלגלות אל תוכי, הרהורים מרחפים, אני בנוף הפנימי שלי.
אט אט גופי נעשה רפוי יותר, אני מרגישה תנודות הרמוניות יותר, חושי מתערפלים אך ליבי ער, לרגע אני אסופה לעצמי וברגע אחר פתוחה למרחב - מרחב של עומקים...
מרחב של גבהים...
המצב הייחודי הזה מאפשר לי לנדוד בערפילי הזמן, מעתיר עלי ניחוחות ונועם ולרגע אני יכולה להתנקות ממטענים ומועקות. הקלילות מענגת ואני נאנחת את הנאתי.
אלה רגעי חסד - זמן טהור לנשימה, זמן לנשמה, זמן להיות.
אני ברגע של התפעמות, תחושה מרוממת של חיבור ואינטימיות. בנשימה מתמקדת למקצב עמוק יותר. שלווה אופפת אותי כמו שמיכה חמימה ואני מוצאת את עצמי מלופפת בענן של משי. או סביבי, אף שמאין הוא בא אינני יודעת. תענוג שזורם בגוף כמו דבש. אני מרגישה חסרת משקל להפליא כאילו גופי כולו חיוך.
הטיפול הסתיים אבל אני עדיין שקועה במי החלומות, עדיין נעה כניד העריסה, עטופה בחיבוק המכיל-כל."


טלי רוזין, ינואר 2000

יומיים אחרי שנרגע הפחד מהמילניום מלאו לי 40. יום ראשון, 8 בבוקר, 8 נשים יוצאות מתוך הטרנינג (ינואר! קר!) ונכנסות למים החמימים. ככה רציתי לחגוג: עם השקט וידיה הטובות של בתיה, עם החברות הכי טובות שלי, בתוך המים, מוקפת אהבה ועטופה בחום ובביטחון. איכשהו ב- Watsu מקבלות המילים האלה משמעות גופנית. מרגישים אותן. כמה דקות אחר כך גם חברותיי כבר הרגישו כך.

הכרתי את האפשרות מיום הולדת של חברה טובה שהזמינה חמישה זוגות לתוך המים. בתיה, שניצחה על הקונצרט, אפשרה לנו לשוט בתוך הזוגיות: להציף זה את זו ולגעת אחרת. על שפת הבריכה סודרו אז נרות קטנים, והכול היה רך, רומנטי ומפנק.

עם הבנות הייתה חוויה אחרת, נותנת כוח, מעצימה. השטנו אחת את השנייה, תמכנו, החלפנו בנות זוג במים, שמרנו זו על זו, ומרגע לרגע אפשר היה לראות איך הפנים נעשים זוהרים יותר, קורנים יותר, כאילו חוו הארה.

יצאנו מהמים רכות, מפוייסות וחברות טובות יותר. אני יודעת שהענקתי להן חוויה, ובכל זאת הרגשתי שמי שקיבלה את המתנה המשמעותית יותר זו אני.


שרון היבש, ינואר 2005

...."המים נעימים. 35 מעלות. הגשם יורד בחוץ, דופק על תקרת הפלסטיק השקופה, מעצים את האווירה הסגרירית.
מנותקת מהגנות, מחושים מובילים, האוזניים בבריכה, העיניים עצומות, מבחינות מבעד לעפעפיים הסגורים בקרני השמש המציצות מפעם לפעם מבין העננים.
אני במים, מנותבת לכיוונים שונים, מעורסלת באהבת אינסוף.
קול נשימותיי מהדהד, הן הופכות אט אט עמוקות וצלולות יותר. משהו נפתח בי.
קשה עם המילים. אני מנסה אנגלית. גם לא. יש חוויות שפשוט צריך לחוות.
בתיה סיגל מתבוננת בי עמוק עמוק.
אנחנו בבריכה שבקליניקה שלה.
היא מחכה לי, שאאסוף את עצמי, שאגמור מסע בתוך תוכי.
ואז אנחנו מחייכות זו לזו, חיוך גדול גדול.
צריך לחוות כדי להבין..."


ש.א., בת 27, דצמבר 2004

..."כשחליתי הצלחתי רק לשחות. חיפשתי טיפול משלים לפיזיותרפיה והגעתי לבתיה.
היום הטיפול הוא נקודת האור שלי.
עד היום אני לא מצליחה להגדיר את החוויה הראשונה. זה משהו מאד שונה.
אני זוכרת שכשחזרתי הביתה וההורים שאלו אותי איך היה אמרתי שאני צריכה לעכל...
...האוזניים במים ויש שקט, אתה שומע-לא-שומע. העיניים עצומות ויש ניתוק לעולם אחר.
אני מאבדת, וזה לטובה, יכולת להבין איפה אני ממוקמת בתוך הבריכה ואיפה הגוף שלי ושל בתיה.
נראה לי שהמרכז במוח שאחראי על האיזון משתנה...
...חשתי עטיפה, חום, אהבה....