ציפור במים- טיפול וואטסו

ב-Watsu, אמא. "והכל זה בעצם אחד מבחינתי", היא מספרת בקולה העמוק, צרוד קמעה, "כלים שיש לי, שנים של ניסיון ואמונה מלאה במה שאני עושה".

ביבשה ובמים
את ה-Watsu פגשה סיגל לפני שבע שנים. "הייתי בשלב בחיים בו הרגשתי שכל מה שעשיתי ולמדתי והתפתחתי הכין אותי למים".

היא נסעה לקליפורניה, להשתלם אצל מפתח השיטה הרולד דאל, מורה לזן-שיאצו שהמציא את השיאצו במים לפני 25 שנה. היום נלמדת השיטה בכל העולם ומיושמת גם בבתי חולים שיקומיים "וגם בשביל Well Being בצד השני", מוסיפה סיגל. בארץ נלמד ה-Watsu על ידי סטודנטים להידרותרפיה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, דאנס תרפי, ליקויי למידה ועוד.

במי את מטפלת?
"במי לא? תתחילי באנשים שאוהבים מים ותסיימי באנשים עם מניה-דיפרסיה, ובנות זוגם, שמגיעות כדי ללמוד איך להתמודד עם בעל שכבר אינו דכאוני". ואז היא נסוגה, לא רוצה לתת דוגמאות. "הסימפטום הוא הקצה של החסה העגולה. אנשים באים עם הסימפטומים והיכולת בטיפול היא להיכנס לליבה של החסה".

היא צוחקת. הבת של סיגל, קים, יושבת איתנו במטבח. היא מנסה לפרש את אמא שלה: "מגיעים אנשים שיש להם איזושהי מועקה, בעיית תקשורת, בעיה של אובר שליטה על החיים שלהם וההשלכות הפיזיות שהבעיות האלה יוצרות".

סרטן?
בתיה: "יש לחולה סרטן מה לחפש פה, כי הוא לא בא כדי לחפש ריפוי למחלה אלא משהו שקשור ליכולת הפנימית והרוחנית להתמודד. ה-Watsu יכול לסייע למצוא כוחות פנימיים שנמצאים בנו כשחווים חוויה. יש מי שחוותה סרטן, ולמרות שהיא בריאה היום היא צריכה להתמודד עם השריטה שהסרטן השאיר".

כלומר, מדובר בטיפול תומך?
"כן. זו לא תרופה מערבית, אבל כיוון שהקשר בלתי נפרד בין השניים, גופנפש, זה עובד".

סיגל לא קוראת ל-Watsu טיפול, אלא מפגש. "כל אחד מביא את העולם שלו למפגש עם המים וזה מה שיוצר את הסשן. המיומנות שלי היא להיות מסוגלת לראות את האדם וצרכיו ולאפשר לו מקום. ללכת צעד צעד. לא כובשים את האוורסט בטיפול אחד. צריך סבלנות ועבודה עצמית. לא באים אלי כדי שאתקן את הכתף ואני מסתכלת על האדם על כל מרכיביו. אנחנו מנסים לפעול בחיים כך שהמקום החלש בגוף לא יקבל את הכאב".

את מטפלת היום רק ב-Watsu ?

"אני עובדת היבשה ובמים. ביבשה אני מטפלת ברפואה סינית, דיקור, מגע וביוסינתזה (פסיכותרפיה גופנית), שיטה שמשלבת אינטגרציה של החיים. איך לקחת נושא או את ההתייחסות של גופנפש למקום טיפולי שמשלב את העבודה דרך הגוף".

את שיטות הטיפול היא בוחרת לאחר התשאול של המטופל, ובשיתוף עימו. "אני בודקת מה נוח לו מתוך כך שאני מיידעת אותו ומייעצת לו מה אני חושבת שיכול לעזור, ביחד אנחנו מוצאים את הפורמולה הנכונה. לפעמים שולחים מישהו לדיקור והוא לא יכול לשאת מגע של מחט או אם יש מי שקשה לו במים אז אני עושה עבודה ביבשה. ויש מי שאעשה איתו עבודה משולבת. אם באים לטכניקת אלכסנדר, לעבוד ביבשה וכדי להעצים ולהעשיר אקח למים כי זה היבט נוסף שנותן מימד אחר".
יש שיטה שמועדפת עליך?

"לא. השיטות שלי לא מחולקות. כשאני במים הרפואה הסינית וטכניקת אלכסנדר מגיעות איתי".


חוויה רחמית
שירי אהרוני, בת 27, מתל אביב, חלתה לפני מספר חודשים במחלת פרקים הפוגעת בעמוד השדרה. "כשחליתי הצלחתי רק לשחות. חיפשתי טיפול משלים לפיזיותרפיה והגעתי לבתיה. היום הטיפול הוא נקודת האור שלי".

"עד היום אני לא מצליחה להגדיר את החוויה הראשונה", מתמודדת גם אהרוני עם הסוגיה. "זה משהו מאד שונה. אני זוכרת שכשחזרתי הביתה וההורים שאלו אותי איך היה אמרתי שאני צריכה זמן לעכל". וכשאני בכל זאת מתעקשת היא מוסיפה: "האוזניים במים ויש שקט, אתה שומע לא-שומע. העיניים עצומות ויש ניתוק לעולם אחר. אני מאבדת, וזה לטובה, יכולת להבין איפה אני ממוקמת בתוך הבריכה ואיפה הגוף שלי ושל בתיה. נראה לי שהמרכז במוח שאחראי על האיזון משתנה".

הרגש הראשון שחשת במים? "עטיפה, חום, unconditional love" (אהבה ללא תנאי - ש.א.).

בתיה: "כל המילים האלה: צליל המים, התחושה, חוסר משקל, השמחה בתנועה. את הכל חווה העובר. זו חוויה רחמית".

"העוצמה של המפגש היא היכולת לחבר אדם לפוטנציאל המירבי שלו. המגע ויצירת הקשר רכים מצד אחד ומצד שני עם נוכחות מאד ברורה שיש מישהו שאני יכולה לסמוך עליו.
התנועתיות מתחברת לתחושה של אצה. כל מה שיושב אצלי, נקרא לזה אחריות רובצת, שמקשה לתפקד ולהיות בפוקוס ופתאום משהו מכיל הכל.הגוף זוכר הכל, עוד מהתקופה העוברית. הרבה פעמים עולה המשפט, "אף פעם לא החזיקו אותי ככה". סיגל מנסה ליצור למטופלים שלה מקום חדש ממנו הם יוצאים אל העולם. "שיצאו מחדש, עם כלים. שהעוצמה של החסר לא תהיה הדבר שמנחה אותם". בשביל אהרוני התרומה הפיזית של הטיפול חשובה לא פחות. "מעבר לקטע הנפשי שפתח לי עולמות, פיזית הרגשתי טוב יותר.
המים החמים מרככים את נוקשות המפרקים והתנועה עדינה וזורמת. גם הרופאה שלי אומרת שטווחי התנועה של המפרקים השתנו". לא, היא לא חושבת שה -Watsu מרפא, "אבל זה משהו שהולך טוב עם הטיפול הקונבנציונלי, זה מקל ומשחרר".

בתיה: "הגוף פוגש משהו חדש שבונה אצלו יכולת פנימית לרפא, בנוסף לתרופות". מחלה מביאה להרבה שינויים בחיים, בעבודה, במסגרת התפקוד שמשתנה וצריך ללמוד להתמודד עם השינוי. כאן בא המקום של המשאב הנפשי שאני מעצימה, שעוזר לראות בדברים לא רק כאב וצער". אחד הדברים שהטרידו את אהרוני היו הגבולות. "אני עובדת סוציאלית ונושא של גבולות עם מטופלים שומר עלי מבחינתי. השאלה הראשונה שלי היתה איפה הגבול?".

בתיה: "זו ההדדיות שהיא חווה. היזון חוזר. יש לי את היכול להיות מאה אחוז כשאני איתך ומאה אחוז עם עצמי כשנפרדתי ממך. כשאני נמצאת עם אדם זו אנרגיה שמהדהדת בין שנינו".